שיר הלל ל – UGG

UGG יקר, UGG חביב,

אתה הבאת לי את האביב,

UGG מחמם, UGG מנחם,

בגללך אני עצובה שהחורף ממאן,

UGG מגושם, UGG נטול חן,

אתה לימדת אותי על יופי לא להתקטנן!

מגפיים, Ugg

ה – UGG. פלא הבריאה. שום פילטר של אינסטאגראם לא יעזור כאן

הכל התחיל כשהגעתי לברלין באוקטובר לפני שלושה חורפים. לפני כן לא שמעתי ולא ידעתי על UGG. המעבר לברלין הביא אותי, לראשונה, לחשוב על החורף. מה עושים עם החורף? ידעתי שכפות הרגלים הם עקב אכילס שלי. תמיד תמיד קר לי בכפות הרגלים. זאת בעיה עוד מהילדות, עוד מהקיבוץ. ראיתי הרבה רופאים, שמעתי הרבה תיאוריות. אחת החביבות עלי גרסה שרמות הקור בכפות הרגלים הם תוצאה של זרימת דם איטית מדי ושעלי לבלוס אקמולים בשעות מצוקה, כלומר, כשממש ממש קר לי.

בערך בדצמבר של החורף הראשון שלי בברלין, קרו שני דברים. חברה הגיעה לבקר וסיפרה שהיא בכלל לא מוטרדת מהקור כי יש לה פתרון לכל החורפים האירופאים באשר הם. ואז היא הדגימה לי את ה – UGG שלה. עכשו זה לא שלא הבחנתי קודם בדבר החום בהיר שעיר ודוחה שהיה לה על הרגלים. הבחנתי והתעלמתי. אני לא כזאת חסרת נימוס. אני מבינה שיש אנשים שלא יודעים להתלבש. זה עצוב אבל ככה זה, אין מה לעשות. לשמוע ממנה שזה מכוון ומבחירה היה מכה קשה, אני מודה, אבל שוב, הפגנתי פתיחות אופקים וסובלנות. מה עוד אפשר לעשות? היא טענה בעוז שלשוטט בברלין בדצמבר זה קטן עליה. חם לה, היא אמרה, חם לה. הכל בזכות נעלי הפלא.

במקביל הכרתי עוד בחורה טובת לב שגם עזרה לי בצורה של טיפולים מנחמים. וגם היא סיפרה לי על ה – UGG שלה וכמה הם טובים אליה. אני שאלתי אותה על הצורה שלהם והיא אמרה שאין מה לעשות, ושמאז שהיא רכשה אותם נכון שהיא נראית נמוכה וקצרה, אבל חם לה בכפות הרגלים. היא לא סובלת. היא יוצאת מהבית, בחורף, אפילו בפברואר, בלי היסוסים. שמה נעלים ויוצאת.

נעלי הפלא שלי

ה Ugg באובאן. מכוערים בכל מצב.

אני מצידי גיחכתי, מלמלתי לעצמי, אין סיכוי, אין מצב, לעולם לא, ונכנסתי לחנות נעליים אופנתית ב Mitte שהחזיקה ברנדים שבדים. הרי ידוע שהשבדים מבינים בקור, וגם בעיצוב. בשלב הזה ידעתי מה נדרש מנעל בחורף ברלינאי: סוליה מבודדת מחומר דוחה, חריצים בסוליה כדי להבקיע את הקרח וריפוד פנימי. אני לזה הוספתי שיראה כמו משהו, נעל עם מראה צבאי למשל, או לוק של הרגע ירדתי מההר אחרי טרק של שבוע, משהו. בעזרתה של המוכרת האדיבה קניתי את מה שהיא תיארה בתור הנעלים הכי חמות ונכונות לחורף הברלינאי.

הבעיה היא שלא ידעתי את עניין הגרבים. אף פעם לא מספרים לך את מה שבאמת חשוב. העניין עם הגרבים הוא שזוג גרבים רציני שמתאים לחורף הברלינאי תופס מקום, ולפיכך יש לרכוש נעלי חורף גדולות ממידת הרגל, כדי שיכילו גם את הגרב. ואני לא ידעתי. אז קניתי נעליים שענו על כל ההגדרות שלעיל, רק שהן קטנות מדי ולוחצות ולא נוחות.

בחורף השני הרגשתי מיומנת יותר. אמרתי לעצמי ולעולם שהסכים לשמוע, שאני לא אתחיל את החורף עם UGG, לא אתחיל בפשיטת רגל כי, בכל זאת, יש לי כבוד עצמי. אני אתחייס אל ה UGG כאל תוכנית מגירה ליפול עליה, אם שוב החורף יהיה כל כך קר וכפות רגלים שלי כה מסכנות. קצת כמו עם אוגוסט בתל אביב. הרי אף אחת לא ניגשת לקיץ עם תוכנית להיראות כמו אשה משוגעת במכנסי בד מתרחבים וכפכפי איילת, ובכל זאת (ואני רוצה להדגיש כאן שמעולם לא הידרדרתי לשארוואלים ומכנסי דייגים. זה לא). החלטתי להתייחס אל ה UGG כאל תוכנית ליום הדין ולהכין את השטח.

Ugg

ה – UGG בשטח

ככה גיליתי את השערוריה השניה שקשורה ב UGG. לא רק שהם מכוערים שאין מילים, הם גם יקרים להפליא! בחיי שהנחתי שדבר כה כעור יהיה זול. הרי זה רק טבעי! ולא. לא כך הוא. שידרגתי את התוכנית שלי, החלטתי להתאפק, לראות איך החורף יהיה ולחכות עד לסיילים של ינואר. במקום קניתי חיקוי Ugg של חברה מקומית. מגפיים שגם נראים יותר טוב, גם עונים על המפרט (חימום פנימי, סוליה, וכו'), גם של ברנד ברלינאי (חשבתי לעצמי, הם גרמנים, הם בטח יודעים מה הם עושים). וגם לא משכנתא שלמה. והיה לי קר בכפות הרגליים כל הזמן.

בסיילים ניגשתי שוב לבדוק את המצב. והמצב מזוויע. לגודל האימה התברר לי שה UGG לא נכנסים לסיילים. אף פעם. הם פשוט שטים מעל זה. הם לא חלק. בין לבין הייתי בביקור בארץ וגיליתי שזוועת ה UGG התפשטה גם לארצות נטולות חורף ונטולות קור. בחנויות בשקנין (אין, אין גבול להידרדרות הרחוב הזה) ראיתי את הזוועה, וגם שם היא יקרה יקרה.

זה מטורף! כאילו העולם השתגע!

Ugg

ה – UGG על המדרכה ליד הבית. עכשו, אחת הבעיות של ה – UGG זה שהן לא הולכות עם שום בגד, רק עם ג'ינס כחול. וזה לא חלילה שיש לי משהו נגד ג'ינס כחול, ועדיין, זאת גישה די נוקשה

זהו. השנה נשברתי. חסכתי כסף. אספתי אגורה לאגורה וכו', ולפני שבועיים הלכתי לחנות עם תוכנית אחת: לקנות UGG. בדקתי כמה מקומות, כמה גיזרות. חשבתי ללכת על המיני. בגלל שהם מיני הם פחות דוחים, פשוט כי יש פחות מהם, אבל אלאס המיני באים בצבעים, סגול ואדום ולבן עם נצנצים ושחור עם נצנצים. לא בא בחשבון. בסוף בחרתי בחומות שמדגמנות בפוסט. לפני הרכישה ביקשתי מהמוכרת למדוד אותן. ואוו! אנחה עמוקה בקעה ממני בחנות, ממש קריאת עונג. הן כל כך נוחות! הן כל כך חמות! הן כל כך קלות!

כבר שבועיים שאני הולכת רק איתן. החורף לא הגיע ואני אתן. בגללן אני קצת מצטערת שלא קר. בגללן אני קצת מצטערת על הביקור הקרוב לישראל, כי אאלץ להיפרד מהן. ה-UGG הן פלא טבע. פלא הבריאה. אי אפשר להאמין כמה שהן נוחות! הן פלאפיות (fluffy). הן כמו קצפת. כמו נעלי בית המגפר של הילדות. אתה לא רוצה לעולם ואף פעם לצאת מהן! ללכת אתן זה כמו ללכת על עננים ולשיר אופרה! הן קלות, חמות, מלטפות! הן שמחות ועדינות. אני הולכת אתן ומרגישה כמו סופר הירו, והן כוח העל שלי. אני הולכת אתן ומרגישה כמו אסטרונאוט על הירח: כוח הכבידה לא חל עלי.

זהו. זה סיפור די עגום בעצם על שבירה נוספת של סטנדרטים ראויים. על סוג של קריסה, הרמת ידיים, וויתור.  סיפור על נוחות שמנצחות אסתטטיות. באמת סיפור קשה. או שלא, אולי זה סיפור של התבגרות והשלמה. רק שבעצם גם זה סיפור קשה.

ה - Ugg

ה – UGG על רצפת מוזיאון. בכל מקום הן מכוערות