ברלין. ימים אפורים, עיר הומה

הג׳ינס האהוב שלי גמור. אני יודעת, אבל לא מוותרת. הוא נשחק דק מרוב שימוש. למרות הבטחות היצרנים שג׳ינס נודי זה לעד, וול, גם ג׳ינס נודי נשחק. את הפאצ' הראשון עשיתי בברלין. זה לקח שבועיים ומחזיק מעמד. את הפאצ' השני עשיתי בישראל, ביקבוץ. לקח עשר דקות והחזיק ממש מעט והתעורר הצורך בפאצ' שלישי. הלכתי שוב למתפרה הקרובה לביתי. המתפרה פתוחה כל יום, כלומר 5 ימים בשבוע, ארבעה ימים בין השעות 1500 – 1900, וביום שישי בין השעות 0900 – 1300. אני מנסה להבין לאיזה קהל הם מכוונים ונכשלת.

אבל הם הכי קרובים אלי ואני מחבבת אותם. עובדת שם אשה מקסימה. היא מדברת איתי בגרמנית שוטפת גם כשאני עונה לה באנגלית. היא לקחה את הג׳ינס בשמחה אמיתית ונתתה לי פתק. עלי לחזור בעוד 10 ימים לקחת את הג׳ינס. עברו 10 ימים. התזכורת שהזנתי לסלולר צפצפה. היה לי יום רע. חשבתי לעצמי, לא נורא, אלך מחר. הלכתי למחרת. פתק קיבל את פני. חופשה. יחזרו עוד שבועיים.

התקשרתי לקבוע תור אצל הגניקולוגית. אמרו לי, היא בחופשה, תחזור עוד חודש. התקשרתי לקבוע תור לספרית. אמרו לי, היא בחופש, תחזור בסוף החודש. אני לא מבינה איך הזמן פועל פה. אני כל הזמן מופתעת מהזמן האחר הזה. הם לא שומעים את השעון המתקתק? הם לא יודעים שהזמן זז רק לכיוון אחד? אני לא יודעת אם זאת הגירה שאני אצליח לעשות, הגירה לזמן החדש.

ברלין אלכסנדרפלאץ

ימים אפורים, עיר הומה

***

השבוע התחיל שיפוץ מחוץ לחלון המטבח שלי. מתקנים מרפסת בקומה העליונה של הבניין. על הצד החיצוני של הבניין הרימו פיגומים עד הקומה השישית. הביאו תא שירותים כימיים והניחו בחצר הפנימית. כל יום מגיע איש אחד ובמשך כמה שעות עושה רעש. כל יום איש אחר. ביום שהכל התחיל פגשתי את השכנה שלי מלמעלה בחוץ. הביאו את הפיגומים וסידרו אותם בשורות מסודרת בכניסה אל הבניין ואני התעכבתי שם קצת להסתכל והיא עברה. היא נעצרה לידי והסבירה לי מה עומד לקרות. רעש. מרפסת. כמה ימים. היא נשמע שמחה-מתלוננת-מקבלת. עניתי לה באותו הטון. היחסים שלנו מאוד השתפרו בתקופה האחרונה. הגרמנית שלי לא. אני חושבת שרמת העולב של הגרמנית שלי כבר לא מטרידה אותה.

כל העיר פיגומים וסימונים וחלוקות וגדרות. שפת הסדר העירוני. סימונים וגדרות. מדרכות רחבות מפוצלות בין רוכבי אופנים והולכי רגל. בתוך הגינה יש אזור משחקים לילדים עטוף בגדר. חברה הגיעה לביקור. נפגשנו בקפה אוסלו שעל פינת אינוואלידין שטרסה. ישבנו בחוץ והסתכלנו על הגינה שממול. הגינה מוקפת בגדר. נכנסו אל תוך הגינה, בין השאר כדי לנסות להבין למה גדר. נכנסו לגינה וישבנו כל ספסל עץ ונהננו מהשמש. סביבו בכל גדרות. גדרות מפרידות בין הגינה הציבורית לגינה פרטית של בית. גדרות מפרידות בין הגינה לבין הרחוב. גינה מוקפת גדרות.

גדרות וסימונים

הנוף הנשקף מספסל בגינה באינוואלידין שטרסה. גדרות וסימונים. מודרניות

לקחתי אותה לסיור הרגלי הרגיל שלי, קצת אינוואלידין שטרסה, בית הקברות, יצאנו מהצד השני אל האזור של אנדרטת החומה לאורך ברנאור שטרסה והלכנו לאורכו עד מאורו פארק. מרוב שהאנדרטה לחומה אפקטיבית זה מרגיש כאילו החומה כאן, לגמרי נוכחת. מרוב סדר לפעמים אני מתקשה לראות את העיר מבעד לכל סימני הסדר הסדר שלה. ים גדול של סימונים והפרדות.

הגדרות, כמו החצרות הפנימיות, מוסיפות למיסתורין  של העיר. אני תמיד רוצה לדעת מה יש מהצד השני, מה מוסתר ועל מה מכסים, איפה פתוח ואיפה סגור. אני חושבת שזה חלק מהשתכללות של העיר, כל הסימונים והגידורים האלה. מהבשלות שלה. מהמודרניות שלה. מהמערביות שלה. סדר מעל לכל. סדר מערבי. במרסיי גם משפצים וגם יש כיכרות וגם יש גנים אבל לא רואים כל כך הרבה גדרות ברחוב, אין סימונים. ובקצה השני של הסקאלה, בהודו, טאמיל נאדו, הרחוב הוא שטח אחד פתוח לכולם: כלי רכב ורוכבי אופניים והולכי רגל ועגלות עם סוסים וטוסטוסים, כולם ביחד, בלי סימונים על הכביש, בלי הפרדות. ככה נראית המודרנה, גדרות וסימונים.

חצרות פנימיות

הפיתוי, בחלק העליון הצצה אל חצר פנימית, בחלק התחתון מה שגילתי כשנכנסתי בה

***

הקיץ נגמר. הימים אפורים. יש לי הרבה זמן פנוי ואני משוטטת. העיר הומה. למה העיר הומה עכשו? הרי הקיץ נגמר. הלימודים התחילו. החגים היהודים עוד לא. אז למה העיר הומה? אולי זה שבוע האמנות שתכף מתחיל. אולי זה פסטיבל הספרות הבינלאומי שכבר התחיל. או אולי זה בגלל סוף שבוע המורשת שמתקיים עכשו, ממש עכשו. ואולי זה צפיפות נוסח ימי פומפי האחרונים, תכף ניפול, תכף החורף מגיע. לא יודעת. חודש מטורף, חודש ספטמבר בעיר. אירועים ואירועים ואירועים. כאילו לא היה הרגע קיץ. כאילו לא תכף חגים. הסתובבתי בעיר והשתהייתי על ההמון והמחשבה חלפי בי, חצתה לי את המוח: חגים. קדחת חגים. ואז היא המשיכה מהמוח שלי לאוויר הפתוח. זה לא קדחת חגים. זה תזכורת נעימה לעבודה הברורה, החותכת, שאני ואנחנו לא מרכז העולם.

שנה טובה טובה טובה שתהייה.

ברלין

הבלגן המסודר של ברלין. שאלו יהיה הטנקים בחיי תמיד תמיד תמיד. הלוואי אמן ושנה טובה

5 מחשבות על “ברלין. ימים אפורים, עיר הומה

  1. פינגבק: ערבישה-הברישה דיאלוג. אישיגורו בברלין, סופיאן סטיבנס גם | Liraz Axelrad Blog

  2. פינגבק: Europe is not so bad | Liraz Axelrad Blog

  3. פינגבק: לירז אקסלרד גילתה כמה משמחת יכולה להיות סוכה מתחת לבית וגם משהו על הספרית שלה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s