מזג האוויר כילד קפריזי מפונק, וגם על קיץ, קרוקס, אגמים, גניקולוגית, גדר

אתמול יצאתי את הבית לבושה במכנסי בנים נינוחים, חולצה לבנה עם צוואר פתוח מבד שקוף ודק וסנדלי קרוקס. או נעלי קרוקס. אני לא בטוחה אם זוועת הקרוקס זה סנדל או נעל, אני רק בטוחה שזה זוועה. קבעתי עם חברה והיה חם וזה היה היום השלישי ברציפות של חום ולא התעכבתי על זה יותר מדי, אהבתי את החולצה והמכנסיים והשילוב ורציתי שיהיה לי נוח. מתישהו בנסיעה זה היכה בי. אני בקרוקס. אני נועלת קרוקס. במקום ציבורי. רואים אותי, ואני בקרוקס. אני חושבת שפעם, בעבר, נשבעתי לכל האלים, אלו שאני מאמינה בהם ואלו שלא, שאותי לעולם לא יתפסו אם קרוקס מחוץ לבית. אז הנה לכם. גם כן אלים.

באובאן הסכלתי מסביבי בלחץ ואי נוחות. עם מה אנשים יצאו מהבית היום? מה אנשים נועלים? אני לא יודעת מה קיוויתי לראות. אני לא יודעת מה היה מביא לי הקלה. בכל מקרה, לא ראיתי קרוקרס. גל הקרוקס עבר, חברים, גל הקרוקס עבר! אפשר לחזור לנשום. זאת רק אני שנועלת את הזוועה הזאת. רק אני.

רכב ישן

קיץ בברלין, לא שזה קשור לתמונה הזאת, רק אומרת, הקיץ כאן והיה מאוד חם ואני נעלתי קרוקס כשנתקלנו ברכב הזה

קניתי אותם לפני שנים כישצאתי לשיט יאכטות בין איי יוון. בהנחיות נאמר לנו במפורש להביא קרוקס, או סנדל אחר עם תכונות דומות. ככה הם הגיעו לחיי ומאז הם שם, בסתר, בארון, למקרים מיוחדים. אין לי מושג למה הבאתי אותם לברלין. למה הם שרדו את הסינון הגדול. מה חשבתי?

בישראל היה לוקח לי קיץ שלם עד פשיטת הרגל, עד שעברתי למראה המשצלופר של שארוול וכפכפי אילת. הסטנדרטים של עמדו ביוני, יולי, חצי אוגוסט לפחות. כאן, 3 ימים של חום ואני על גחוני. אין מה לומר. שנתיים וחצי בברלין ואני עם UGG בחורף וקרוקס בקיץ. לאן עוד אפשר להידרדר? כמה נמוך עוד אני יכלה לרדת?

תחנת רכבת

תחנת רכב ריקה. כולם באגמים? הגיבה חברה באינסטוש

הקיץ, ילד קפריזי מפונק 

אני מאוד אוהבת את מזג האוויר בברלין, את ארבעת העונות משתחלפות ביניהן, את ההשתנות התמידית. אני אוהבת לראות איך עונה אחת מכינה את הקרקע והאוויר והטבע לעונה שתבוא אחריה. איך הזמן כל הזמן דוחף קדימה, בתנועה עיקשת, קדימה אל האחר, אל מה שכרגע אינו כאן. ההווה רודף אחרי העתיד שרודף אחרי העתיד של העתיד.

אבל התכונה של מזג האוויר להשתנות ב – 15 מעלות ביום, זה לא. זה אני פחות אוהבת. זה קפריזי בעיני. מפונק מבקש תשומת לב. ביום אחד עברנו ממזג אוויר אפרורי וגשום, חורף ישראלי טיפוסי, לשמש חם של אמצע אוגוסט. למה ככה? מה רע בקצת מתינות, קצת הדרגתיות?  מזג האוויר הזה, כולו קפריזה וילדותיות. עושה פעילולים. מנסה להרשים. כל האיפוק הגרמני הזה, ומזג האוויר כמו ילד קטן ומפונק. מה אתה רוצה שנעשה בשבילך, מר מזג אוויר, נצא במחולות? איך אפשר להרגיע אותך? הנה לך, קח סוכריה!

רכב ישן,

הרכב, זווית אחרת פילטר אחר. צילמתי את הרכב הזה יותר מאשר את האגמים. מה זה אומר?

אגמים

נסענו לאגמים. היינו באגמים. זה מה שעושים בקיץ, נוסעים לאגמים. אם יהיה מזג אוויר חם בשבוע הבא בטח שוב נדבר, נתכן, נתכוונן ואולי גם ניסע לאגמים. מה עשיתם היום? היינו באגמים. שם קוד אגמים. מילה כללית כזאת. כשחם, נוסעים לאגמים. אנחנו, כלומר האנשים שקרובים אלי, כלומר מהגרים ישראלים או מהגרים דוברי אנגלית, אומרים אגמים. לא שם של אגם ספיצפי. אגמים. קודם כל מסכימים שנוסעים לאגמים ואז מתחילים לשבור שינים. לאיזה אגם? ואיך מגיעים לשם?

אני עוד לא יודעת מה עמדתי לגבי האגמים. אני לא אוהבת צווי שעה, והאגמים בקיץ בברלין זה לגמרי צו השעה. כולם אומרים לך לנסוע לאגמים. לא למערב כמהים כאן אנשים צעירים, אלה לאגמים. חוץ מזה, בגלל האגמים הארורים האלה סוגרים את הבריכה בקיץ. ועל זה אני לא בטוחה שיש מחילה. אני מבינה את הסיבות לכך (אותו כוח אדם וכו  בבריכות ובאגמים, לא לוקחים עובדים זמניים) ואני מוצאת שיש בהן יופי תיאורטי, אבל בתכלס של החיים זה פשוט מטורף, לסגור את הבריכות בקיץ.

ובאגמים אני לא שוחה. באגמים זה מין אירוע חברתי כזה, מתמשך, פיקניק של דיבורים ויין. לא שחייה. אז איך יכולים האגמים, במיטוטא, להחליף את הבריכה? ובכל זאת, ככה זה. לא אני קבעתי את החוקים. אני רק אומרת, עוד לא החלטתי מה דעתי לגבי "האגמים".

האגמים

תמונת "האגמים"! קלאסית. לא מקום לשחות בו. כן מקום לצלם. האגמים מצטלמים נהדר, תמיד ,בכל מצב, בכל מצלמה. תמונה של פסטורליה אירופאית שקטה. טבע דומם

הקיץ, עונת הישראלים

הקיץ הוא גם עונת הישראלים בברלין. אני לא יודעת מה קדם למה, מה הביצה ומה התרנגולות וזה, אבל בקיץ אני נעשית מודעת לכמות הישראלים שכאן ולכמה זה לפעמים מוזר. הלכתי ברחוב, עצרו אותי שתי נשים, שאלו אם אני יודעת אנגלית. אמרתי שכן. שאלו איפה יש קיוסק. עניתי, הראתי, הצבעתי. אמרו תודה והמשיכו ללכת ואני המשכתי ללכת ומאחורי הגב שלי שמעתי אותן מדברות עברית. האם הן לא זיהו אותי? ולמה זה משמח אותי, שלא מזהים אותי? ואיך זה, לכל השדים, שאני לא זיהיתי אותן? ואם הייתי מזהה הייתי גם מזדהה?

תמיד יש בעולמי הברלינאי הרבה עברית. אבל בקיץ זה מרגיש לי כאילו העברית היא בכל מקום וכולם. אולי זה אותו דבר בחורף רק שכולם ספונים בבתיהם ואין רחוב אז אין גם אפשרות לשמוע עברית ברחוב. או שזה התיירים. הצטרפות התיירים לכמות הרגילה. בכל מקרה. השבוע נפגשתי עם אורח בעיר, ישראלי שבא לכמה ימים. הוא היה קצת מאוכזב מהעיר, לא כמו לונדון, אמר, שם ישר הרגיש בבית. הוא אמר שהוא לא מבין את השפה ולא יודע לבטא את השמות של המקומות בהם היה. הוא אמר שהגרמנים מאוד נותנים אמון (למשל באובאן עם הכרטיסים). הוא אמר שהגרמנים נורא מניחים לך, מאוד לא מסתכלים עליך. לא שמים עליך. הוא אמר שלהתחתן עם מקומי זה שיא ההצלחה. הוא אמר שמהישראלים בברלין לא היו לו חוויות טובות. מאוד אינטרסנטים, אמר.

געגועי ללאשה

כתבה בעיתון גרמני

חומר קריאה בתור אצל הגניקולוגית. והתור ארוך הוא

הגדר, סיפור הצלחה

החלק המגודר בגינה גדל פרא. צדקו המגדרים. התוצאות ניכרות. הדשא, מעולם, לא היה ירוק יותר. וגבוה יותר. ופורח יותר. אני מצידי התייאשתי. אני לא הולכת עוד דרך הגדר. זה מפגר מידי, ההליכה הזאת עם המפתח שלוף, פתיחה, סגירה, פתיחה, סגירה. מפגר מידי. אני עושה מעקפים, הולכת מסביב. חותכת דרך החלק הלא מגודר של החצר. בחלק הלא מגודר של החצר באמת נתקלתי בקקה של כלבים. קקה שוכב חופשי. הגדר, סיפור הצלחה.

8 מחשבות על “מזג האוויר כילד קפריזי מפונק, וגם על קיץ, קרוקס, אגמים, גניקולוגית, גדר

  1. את לא לבד. גם אני בעוונותי הבאתי לכאן קרוקס.
    אבל אין מצב שהוא יוצא מהבית.
    אהבתי בעיקר את הכתיבה על מזג האוויר.
    מזדהה.
    נשיקות מהשכונה הסמוכה אליך, פרידריכסהיין.

    אהבתי

  2. אני עושה סיכום ולא מוצא את הגינקולוגית 🙂
    אז ככה, אמנם אין לי קרוקס (כלומר, יש לי דגם כל כך נדיר, שאף אחד לא מנחש בכלל שזה מה שזה), אבל לנוכח הכרזות זעזוע טרנדיות פומביות וקולניות אני נוטה לרצות לעשות דווקא. יותר משהפריע לי טרנד הקרוקס בעין, העיק עלי עד הקאה הטרנד של להתלונן עליהן; אז אם נוח לך קרוקס – שימות העולם ואני אבוא להריע לך כשתצאי לשפאצירען בקודאם או באונטר דר לינדן.

    לגבי מזג האוויר – זה קסום בעיני שלעיר הזו כל כך מוזר עם החום, שהוא נוטה לעלות על גדותיו ולהפוך לסופות רעמים.
    זה מררררררררעעעעענננננננננןןןןןןןן.
    3>

    אהבתי

    • הו, סופות רעמים זה כה מקסים! אני מתה עליהן. בכלל מזג האוויר כאן, קסום לגמרי.
      שאלה מעניינית, האם אני יכלה להפוך את הקרוקס שלי להפגנת דווקא. הן נוחות בטירוף, אבל לצערי אני רואה בהן גוש כיעור. ועשית אותי סקרנית לגבי הקרוקס שלך. איזה דגם נדיר?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s