אני חושבת שהתאהבתי בבריכה

אז אחרי שגיליתי את הבריכה, ואחרי שלמדתי שבברלין בריכות שחיה מקורות הן תחביב לחורף, ואחרי שהגיע חורף, התחלתי, סוף סוף, לפקוד את הבריכה על בסיס יומי קבוע. והתאהבתי. אני חושבת שהתאהבתי בבריכה. לא בפעילות עצמה, לא בשחיה, זאת אהבה ישנה שלי, התאהבתי בבריכה עצמה, בפיזיות שלה, בנוכחות שלה, בחום שלה. הבריכה שלי היא, בלי ספק, המקום החם בעיר.

איזה מקום מופלא זה הבריכה, פלא אנושי, מכונת פאר. מקום שכולו פונקציונאלית בריאה, חוקים ונהלים, כמו סרט נע, מסודרות אנושית, ריפטציה המונית, שיכפול שמשכפל את עצמו, מקום שמסדיר את ההתנהגות האנושית עד לקצה, התירבות האולטימאטיבי. כל יום שאני באה, ואני אחת כמו כולם, כל יום שאני באה, בכל שעה, אני חוזרת על אותו רצף פעולות. אין לי ברירה. הבריכה לא משאירה מקום לסטיות.

כרטיס כניסה לבריכה

הכרטיס השמח. מי לא ירצה ומי לא תרצה להיכנס לבריכה עם כרטיס כזה! אני מאוד ממליצה, לכו לבריכה!

אני דוחפת את דרכי פנימה דרך שני זוגות של דלתות ענק. החום מכה בי, הבריכה היא מקום חם. חלל הכניסה גדול ריק. אין תורים בבוטקה של הכרטיסים. אחרי רגע בחלון מול מוכר הכרטיסים האנושי, רגע קצר, חילופי מילים בודדות, ואני ברשות עצמי. שוב לא אדרש לאינטראקציה אנושית.

על הכרטיס תמונה של נשים שמחות. את הכרטיס מחתימים בכניסה למלתחות. הדרך לבריכה עוברת במלחתות ואין דרך אחרת. בפנים, במלתחה אני מתקדמת עד לקו האדום, אחריו אסור להמשיך עם נעלים. וזה עוד לפני הלוקרים, עוד לפני הכל. אני עוצרת, פורקת את התיק, מוציאה נעלי בריכה, מחליפה, ממשיכה עם נעלי החוץ ביד קדימה, פנימה. (ברור שפישלתי בהתחלה. לא ידעתי, לא העלתי בדעתי, ונכון שיש קו אדום על הרצפה ונכון שמולו, לו הייתי מרימה את העינים, הייתי רואה את השלט, ואולי אפילו מצליחה לפענח אותו, אבל לא כך היה. אחת הנשים העירה לי, וכשקלטה שאני לא מבינה מילה הצביעה על השלט. ציור של נעלים וקו אדום עליהם. ככה יצא שלפחות פעמיים או שלוש זיהמו נעלי את חלל המלתחות. נורא).

נעלי בריכה, שלט

הכניסה לנעלים אסורה. הגעתי לזון הסטרילי. מתחת לשלט הזה יש קו אדום. זמן לנעלי הבריכה!

השלב הבא הוא לבחור לוקר. את הלוקר צריך להאכיל באחד יורו והוא כמו הלוקרים במוזיאונים ומקומות כאלה. אני תמיד מסתבכת עם המפתח. פעם לא היה לי יורו וחשבתי להתחכם, נתתי לו שני יורו. זה לא עבד ולא הצלחתי לחלץ את הכסף בחזרה. הרבה פעמים אני שוכחת את היורו שלי שם. הרבה פעמים אני מגיעה ורואה שמישהי אחרת שכחה את היורו שלה.

מול הלוקרים מתחיל תהליך ההתפשטות. ואני אומרת תהליך כי כאן ברלין וזה חורף ובמילא, בכל מקום, להתפשט זה תהליך, על אחת כמה וכמה בבריכה. בתוך הלוקר יש קולב עליו הולך המעיל והצעיף. חוץ מזה אני מורידה: כפפות, כובע, פול-אוור כלשהו וגרבים. מהתיק אני מוציאה את השקית עם המגבת ובגד הים ולשלבים הסופיים אני הולכת לאחד מחדרי ההלבשה, אבל זאת אני, אפשר לעשות הכל מול הלוקר.

הלוקרים

הלוקרים, הצלחתי לתפוס אותם ברגע ריק. בכלל, הלוואי והייתי יכלה לצלם כראוי שם. הייתי עושה פוסט תמונות בלבד, זה היה מספיק. אבל צילמתי רק בסתר, מלאת פחד ובושה. שלא יראו, אני בטוחה שזה אסור וגם כתוב איפשהו, שזה אסור

חדרי ההלבשה חמודים ויש בהם ספסלי עץ ודלת שאפשר לסגור ושם אני עוברת את המטאפמורפוזה הסופית, שלום למכנסים, גרביונים, אפודה, חולצה וגופיה. הלו בגד ים. הלו משקפי שחיה. משם אני יוצאת עטופה במגבת ומוכנה לשלב הבא. אך קודם יש לדשדש חזרה אל הלוקר, לדחוף את שארית הפלטה לתוכו ולנעול, ואז קדימה, לעומק החלל. למקלחות.

בשלב הזה אני מרמה. אני מבינה וסימפטית לרעיון של להיכנס נקיים לבריכה, ונשבעת, אני נקייה, אני נקייה עוד מהבית. לא מסוגלת להתרחץ לפני הבריכה. גם המקלחות הן חלל ענקי, בעצם 3 חללים, ויש שם גם תאי שירותים והכל מחומם ונעים כל כך! אני שוכחת שאני בבגד ים. אחרי שחוצים את המקלחות העולם נפתח, הנה היא, הנה היא, הבריכה!

קו אדום, נעלים

קו ההפרדה, עד כאן נעלים מותרות, מכאן לא. אז איפה אני? מתי להחליף. וכן, כל הציוד שם מתחת לקסדה הוא שלי

בחלל הבריכה על אחד הקירות יש שלט שמציג את הטמפרטורות. 29 בחלל! 28 במים! בברלין! בלי ספק המקום החם בעיר.

השלט

השלט. המקום החם בעיר. זאת ההוכחה. חוששתני שלא רואים, אבל תאמינו לי, 29 מעלות בחוץ 28 במים

אחרי השחיה, שביננו זה החלק הכי קצר בפרוצדורה, עושים את אותה הדרך ואותו התהליך רק בכיוון ההפוך. אוי, זה כל כך קסום! כל כך מסודר, כל כך בלי ברירות ובלי אפשרויות. המוח יכול ללכת לישון, אני בתנועה על סרט נע. המקלחות, הדבר הראשון שנתקלים בו ביציאה מהבריכה, והפעם אני כן מתקלחת, הזרם חם, חזק, מנקה. ואז הלוקר. תא ההלבשה. והשיא, הפיסגה מבחינתי, מייבשי השער!

אותן קסדות ראש סובייטיות לבנות, מייבשי השער. ועל הדרך גם הבנתי למה יש את המטבעות של 5 אגורות. בשביל הקסדות ראש! הן אוכלות מטבעות של 5 אג'. כבר חשבתי שכמו העניין עם הנעליים בכניסה, בכל בית ברלינאי טיפוסי יש צלוחית או כלי עמוק אחר לאיסוף המטבעות של 1, 2 ו – 5 אגורות. אז זהו, שלא, לחמש אגורות יש שימוש ואף שימוש קריטי. תאספו את החמש אגורות הקטנים! יש מה לעשות אתן.

חמש אגורות, ייבוש שער

חמש אגורות! יש מה לעשות עם חמש אגורות! תאספו את החמש אגורות, תשמרו עליהן, יש בהן צורך, עושי להיווצר מחסור

הבריכה היא מקום שכולו פרצדורות אנושיות קטנות. כולו סדר. אני קצת מצטערת שאני לא יכלה לשבת במלתחות יום שלם, להתבונן. כל אחת מתנהגת קצת שונה וכולנו מתנהגות אותו הדבר. אבל היופי הוא בפרטים, בפרטים הקטנים, שם מצוי כל היופי, בהבדלים. ואני לומדת כל כך הרבה מלהתבונן בהן! מראש אני מניחה שהן, המקומיות, יודעות יותר טוב ממני. ומתוך התבוננות בהן אני לומדת ומשתפרת.

למשל הבחנתי שרבות רבות מתפשטות ומתלבשות מול הלוקרים, בכלל בלי להיכנס לחדרי ההלבשה. ואם זאת, יש חדרי הלבשה. כלומר, יש להן צרכניות, לא רק אני. או רבות מייבשות את השער לפני שהן מתלבשות מלא. והן מתאפרות אל מול המראה הקטנה שמתחת לקסדה הלבנה, כלומר, יעילות מקסימאלית, גם השער מתייבש מלמעלה, גם מתאפרות, גם מתלבשות, הכל בו זמנית. אני עושה כל חלק כזה בנפרד.

הבריכה

הבריכה, כפי שהעזתי לצלם. היא הרבה הרבה הרבה יותר יפה במציאות. היא מושלמת. בחיי

הבריכה היא מקום בטוח ומוגן לחלוטין. הדבר הכי מטורף שקרה לי שם היה יום אחד שהגעתי ומכונת הכרטיסים לא הצליחה להנפיק כרטיס. שתי נשים היו בבוטקה באותה שעה ושתיהן ניסו להחליף סרטים או משהו במכונה, להשמיש אותה. הן אמרו לי Ein moment  bitte, ja שלוש פעמים ואני עניתי ja, ja ואז הן נשברו והכניסו אותי ידנית. ביציאה, שגם אז צריך להעביר את הכרטיס השמח, נעמדתי מול השער ונופפתי בידים בתקווה שהן יסתכלו במוניטורים שלהן ויראו אותי. הן לא. ואז הגיע גברת מכובדת ופשוט טיפסה מעל השער. לא האמנתי! התנהגות כל כך ישראלית אצל  גברת שנראית כל כך מקומית. עשיתי כמוה. ככה אני לומדת כאן, אני מחקה.

למשל רק דרך התבוננות הבנתי שהקסדות ראש הסובייטיות ניתנות לכיוון בגובה. עד אז הייתי מסתובבת שם, אורבת לקסדה שמתאימה לי. וכאמור מדי פעם אני שוכחת את האחד יורו של הלוקר. אבל כל זה בקטנה, עוד כמה ביקורים כאלה אני בטוחה שאסגור את הפער. הבריכה היא מקום כל כך בטוח, חם, מטפח. הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות שם זה להידרס על ידי עדר הילדות הקטנות שהרגע יצאו מן המים, ואני חושדת שגם הן, כמוני, הכי הכי רוצות להגיע מהר לקסדות הראש הלבנות.

בכניסה לבריכה

הגברת עם המגבת בכניסה לבריכה. גם היא מושלמת

אני מאוד ממליצה על הבריכה! לכו לבריכה! זה משחרר. באמת. וביציאה מהבריכה מחכה לי ברלין. ברלין של נובמבר. אפורה וקרה וקודרת. ההפך המושלם מהבריכה.

20 מחשבות על “אני חושבת שהתאהבתי בבריכה

  1. ואני כל הזמן חושבת על התיזה והאנטיתיזה בפוסט הזה. על ההבדל בין הבלאגן הישראלי והסדר בבריכה הברלינאית ואיך זה שקיבוצניקית לשעבר מתמוגגת כל כך מהסדר ומשיטת פס הייצור ומהשחרור מהצורך לחשוב.

    אהבתי

  2. פינגבק: על הפסקת עישון | Liraz Axelrad Blog

  3. אהבתי מאוד. גמאני שוחה. קיץ וחורף.. שאלה: מה לגבי מסלולים? יש חלוקה לרמות – 'איטי'/מהיר? מה הברלינאים מעוללים לזחלנים שמהינים לשחות במהיר – או שהם פשוט לא מעלים את זה על דעתם?

    אהבתי

    • אין חלוקה למסלולים לפי מהירות. לפעמים לוקחים מסלול שלם לכתות בית ספר ולפעמים לצורך חוגים למבוגרים. את האיטים עוקפים, אבל בנימוס

      אהבתי

    • אה, ולצערי בקיץ הבריכה סגורה. עוד מנהג מקומי. בקיץ צריך ללכתל לאגמים או לבריכות הפתוחות, שאני פחות אוהבת. המזל הוא שהקיץ כאן מאוד קצר

      אהבתי

    • סניפים לא ראיתי שם, ומה זה כ-פות? בגדול הבריכה היא מקום רציני וכבד ראש. באים שוחים הולכים. גם אין אזור לילדים וכאלה, ולא מוכרים כלום. והיא מקסימה ויפה בצורה מהממת. בתל אביב לא הלכתי לבריכות. גורדון מקום נוראי. איפה את שוחה?

      אהבתי

  4. פינגבק: יום הקרח | Liraz Axelrad Blog

  5. פינגבק: דברים שקורים בזמן שמחכים למשהו אחר: דברים של לא. ימים של לא | Liraz Axelrad Blog

  6. פינגבק: מזג האוויר כילד קפריזי מפונק, וגם על קיץ, קרוקס, אגמים, גניקולוגית, גדר | Liraz Axelrad Blog

  7. פינגבק: קללות זה שטויות | Liraz Axelrad Blog

  8. פינגבק: שיטוטים | Liraz Axelrad Blog

  9. פינגבק: שיטוטים | Liraz Axelrad Blog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s