סוף הקיץ, המשך החגיגות: החיים כספארי

בריכות, סוף הקיץ

אפשר להתחיל בחגיגות סוף הקיץ, ביום ראשון פותחים את הבריכות. כשהקיץ התחיל, אי שם בראשית יוני, סגרו את הבריכות. עכשו, כשהקיץ מגיע לסיומו, פותחים אותן. אני כותבת את זה בקיצור תמציתי, אבל במהלך הקיץ העברתי הרבה שעות בנסיון להבין את העניין הזה עם הבריכות ואיך הגענו לכזה עומק של אי הבנה.

עוד לפני שהגיע הקיץ, כמו שעון, הגיעו המחשבות על כך שאני צריכה להכין את עצמי לקיץ. כלומר ספורט, כלומר חיטוב, כלומר דיאטה, כלומר משהו. או אז בתהליך מחשבתי מהיר פסלתי מגוון אופציות והחלטתי על שחיה. בריכות. הקיץ הזה יהיה הקיץ בו אני חוזרת לשחות. הרבה זמן תיכננתי את זה ובתחילת יוני, עם רוח גבית מחברים שהגיעו לביקור, חדרתי למוסד, דגמתי את הבריכה וראיתי כי טוב.

שבוע אחרי כן הבריכה נסגרה. זה התחיל מוזר, לא צפוי. החברה מהפסקה הקודמת לקחת את בן זוגה להראות לו את הבריכה. הבריכה היתה סגורה. היה שלט עם כיתוב בדיו אדום בכניסה. החבר, שקצת מבין גרמנית, אמר שהבריכה סגורה. אני אמרתי שזה לא הגיוני ורצתי לאתר האינטרנט העירוני של הבריכות, לראות מה קורה. אכן, בעמוד של הבריכה שלי יש הודעה בדיו אדום. בתרגום של גוגל טרנסלייט ההודעה אומרת ככה: Dear visitors, the bathroom is from 15.06.2013 to 01.09.2013 not seasonally public bathing available.

בריכת שחיה, מיטטא

הבריכה, כפי שזכיתי לראות אותה לפני בוא הקיץ

או קי, אמרתי לחברים, לא לדאוג, זה רק המקלחות שלא עובדות. הם הסתכלו עלי ושתקו. אני הייתי נחושה, הרגשתי בשליטה, אפילו לא טרחתי להראות את הכיתוב החשוד לחברים גרמנים. במקום זה החלטתי להתקיל את הבריכה. עשיתי בה ביקורי פתע, ניסיתי לתפוס אותה לא מוכנה. זה לא עבד, אז עברתי לבדוק 2 בריכות אחרות במיטטא (mitte). גם בדפי האינטרנט שלהן הופיעה אותה הודעה מסתורית. זה כבר ממש לא הגיוני: 3 בריכות במיטטא שהמקלחות שלהן קורסת דווקא בקיץ? הו, מה רבה ההשתוממות.

שאלתי את חברי הגרמנים. הם היו נבוכים, כמובן, שאלות זה דבר נורא מביך, ובסוף הסבירו לי שכן, מה שכתוב שם לא קשור בכלל למקלחות, זאת הבריכה שסגורה בקיץ. תפתח בתחילת ספטמבר. ביקשתי הסברים אבל זה הביך אותם כל כך שעזבתי את זה ככה. החברים שלי, מצד שני, דיווחו יום אחד שהגיעו לרמת נינוחות כה רבה עם ידיד מקומי עד שהעזו לשאול אותו על העניין. לא הייתי שם אבל ככה אני מדמיינת את זה:

היא: למה הבריכות סגורות בקיץ?

החבר המקומי: אה…כי קיץ

מבטים. שתיקה. הם מסתכלים עליו. הוא עליהם. מישהו, אני מנחשת שהיא, נשברת ראשונה, עושה תנועות של אי שקט, אול בראש, אולי סימן שאלה בעינים, גבה מתרוממת, מילה שנפלטה בשקט: נו?

החבר המקומי: בקיץ הולכים לאגמים

!

ברלין, נהר

עוד מאגר מים ברלין. אטרקציה. לפחות לא שלחו אותנו לשחות בנהרות. אבל למה בעצם? למה לבזבז מי אגם אם יש נהר קרוב יותר?

סאפרי סטארט אפ, המשך החגיגות

ביום שישי הבא מתקיים אירוע בשם Startup Safari במסגרתו יוכלו המשתתפים לבקר במשרדים של חברות סטראט אפ מקומיות. באתר של האירוע יש ממשק אינטראקטיבי שמציג את השעות והמשרדים וכל אחד יכול להחליט באיזה שעה ולאיזה משרד הוא רוצה להגיע. שבוע לפני, הרבה מהמשרדים המארחים בתפוסה מלאה. אנשים נרשמים לסטארט אפ ספארי.

אל הקיבוץ היו מגיעים לפעמים אוטובוסים מלאים בתיירים מחו"ל. הם באו לראות את הקיבוץ. היו לוקחים אותם לסיבוב דרך העיגול (הכיכר המרכזית של גבעת ברנר), החדר אוכל, בתי הילדים, אזור התעשיה, השדות, הבריכה, חזרה לעיגול. לפעמים הם היו מצביעים עלינו מהחלונות של האוטובוסים שלהם. "תראו תראו, ילדה יחפה" דימיינתי שהם אומרים אחד לשני, או "תראו תראו, ילדה על אופנים", או "תראו תראו, פרות". הם באוטובוס הממוזג, אנחנו בכלוב השקוף.

למה בני אדם מסתכלים ככה על בני אדם? למה התיירים ההם הסתכלו עלינו, ילדים בבית שלהם, בשטח המחייה הטבעי שלהם, ומה הם ראו כשהסתכלו? מה מצפים המשתתפים בסטראט אפ ספארי לראות במשרדים ומה רוצים המשרדים, החברות, המארגנים, מה הם רוצים שיראו? הייתי רוצה להיות מסוגלת להסתכל על אנשים ככה, לבהות בהם, אנשים בתוך החיים שלהם, אבל אני לא יכלה. זה מביך אותי. זה פולשני וחודרני בעיני, להסתכל על אנשים כאילו היו תמונת נוף, אטרקצית מים, גן בוטני.

Maybachufer

לא מסוגלת לצלם פנים של אנשים. התמונה מגדות Maybachufer, שוב מים, נראים ירוקים משהו

היום הייתי במוזיאון בתערוכה די משעממת. הדבר שהכי עניין אותי במהלך השיטוט היה האיש באוורול הלבן שעמד ליד החלון וצבע במברשת קטנה את המשקופים. חשבתי שזאת היתה יכלה להיות תמונה נפלאה, לו אך העזתי לצלם אותה. אבל לא העזתי. אני לא מסוגלת לצלם אנשים בפנים. הייתי רוצה להיות מסוגלת, כי זה מה שמעניין באמת בתמונות, אנשים והפנים שלהם, אבל אני לא.

כל חודש, בליל ירח מלא, עושים בטירוונאמאלי שבטמיל נאדו, הודו, פראדקשינה. זה אומר הקפות, ופולחן ישן והאמונה שלהקיף את ארונצלה, הר מדהים לצד טירוונאמאלי, תביא ברכה על המקיף, תנקה את הקרמה שלו. בליל ירח מלא המקום מתמלא בעולים לרגל מכל דרום הודו, מאות אלפים שמגיעים כדי להקיף את ההר. מאות אלפי אנשים, זרימה, נהר אנושי, מסלול מעגלי של 18 קילומטר, הר אחד, אירוע מדהים. חודש אחד אני ובן זוגי יצאנו לתעד. אני צילמתי את הזרם, פעם מגיע מולי, פעם אני חלק ממנו, לפעמים בצד. הוא צילם את הפנים של היושבים לצידי הדרך. הצמיד את המצלמה אליהם. הקטעים שלו היו הרבה יותר מעניינים ואני לא מבינה איך הוא היה מסוגל לעשות את זה.

במזרח כולם עושים את זה, מצמידים מצלמות לפנים של "המקומיים" כי הרי כאן זה המזרח, הכל מותר, והם "מקומיים". בטיול בבורמה לקח אותנו מדריך רגלי לראות כפרים אותנטים ובהם אנשים אותנטים עושים עבודה אותנטית (קליעת סלים) ואמר לנו שזה בסדר, מותר לנו לתקוע להם מצלמות בפנים, הם רגילים לזה. וכך עשינו. כל אחד יכול להיות בכל רגע נתון חיה כלואה בכלוב זכוכית.

שמים כחולים

שמים וצמרות עצים, כחול וירוק

בברלין יש מוזיאונים שמשחזרים את החיים של פעם, או החיים במזרח גרמניה, חיים שאינם עוד. אבל רבעק, הוציאו את האנשים מתוך התצוגה! הם לא ניצבים שם, מדגמנים את חייהם, הם המשיכו הלאה. האוטובוסים של התיירים בקיבוץ או גדודי המערבים עם המצלמות במזרח, זה כמו גרסא ראשונית, מכינה, של האח הגדול ושאר תוכניות הריאלטי. זה הנכונות שלנו לראות באחר דוגמן, סרט, פלקט, מישהו שנמצא שם כדי לשעשע אותנו, לעניין אותנו, מישהו שימלא את הזיכרונות שלנו.

ועכשו זה, ספארי סטארט אפ. בדמיוני אוטובוסים מלאים בכובעים בצבע בז' משייטים בעיר, עוצרים פה ושם, מאפשרים לחובשי הכובעים ומצויידי המצלמות להסתובב, חופשי, בתוך משרדים, להתבונן, להתרשם, לצלם. אבל את מה בשם אלוהים? ואיך בכלל עלה הרעיון הזה, לסייר במשרדים, מה אמורים לגלות במשרדים? ומהצד השני, למה כל מיני חברות רוצות לעשות את זה? מה הן מקוות להשיג, מה הן חושבות שיראו?

ברלין מאוהבת בעצמה, מתפקעת מעצמה, ואנחנו, האנשים שחיים בה, מאוהבים בדימוי שלה, מאוהבים בעובדה שאנחנו חלק ממנה. כאילו רק להיות פה הופך אותנו זוהרים יותר. כמו בסרטון וידאו ההוא (שלצערי אני לא מוצאת) שכל מה שאומרים בו זה "ברלין!" בטון מתפעל שמסביר הכל, אבל הכל, ככה כל העיר. ככה סצינת הסטארט אפים. האנשים שעובדים בסצינה מוקסמים מזה שהם עובדים בסצינה והחברות שפועלות כאן מוקסמות מזה שהן פועלות כאן וכולם ביחד בטוחים שכל שאר האנשים, בכל העיר, ובכלל, האנושות כולה, מתפעלת מהם ללא די.

קרויצברג, בתים

זה מקרויצברג, הבית שמנסה להגיע לשמים

וכל השביעות רצון העצמית הזאת, על שום מה? רשימת החברות שפותחות את משרדיהן מלאה בשמות שאף אחד לא מכיר שעושות מוצרים שאף אחד לא משתמש בהם. וגרוב מדהים, ברור, גרוב מדהים. וזאת סתם דוגמא, סטארט אפ ספארי, דוגמא שאני נטפלת אליה כי אוזני קשובות לתחום. אבל כל העיר היא כזאת, כל העיר ככה: מתפעלת מעצמה, מוקסמת מיופיה, עושרה, מורכבותה.

ומה אחרי? יש משהו מאחורי וילון 3? דברים מעיינים יכלים לצמוח על קרקע של שביעות רצון? ואיפה החיפוש, והחיטוט, וחוסר השקט? איפה הבערה? אמנות גדולה, יצירתיות וחדשנות, יכלים לצאת מברלין של ימינו? ממקום שכל כך בהיי מריחות הדובדבן של עצמו? מרוב התפעלות, מגיעים פה לפעמים לדברים המעניינים? אני לא יודעת, אני ממש לא בטוחה.

סוף הקיץ, והרי ההוכחות:

סימנים של סתיו

המשכוכית שלי, העץ שמקדים את כל השאר

6 מחשבות על “סוף הקיץ, המשך החגיגות: החיים כספארי

  1. בקשר לבריכות, יש עדיין כמה שפתוחות. התשלום לבריכה גבוה מהתשלום לאגם (לפחות ב Wannasee )
    ומקבלים כבונוס שחיה לצד ברווזים 🙂
    אחוות האנשים שאוהבים לנתח, להשוות , לעצור ולחשוב נתונה לך זה מכבר…
    זה כיף גדול שאת גם מצליחה להנות על הדרך…

    אהבתי

  2. פינגבק: אני חושבת שהתאהבתי בבריכה | Liraz Axelrad Blog

  3. ברור, בקיץ הולכים לאגם. לכי (בקיץ) ל-Teufelsee, אגם מקסים טבע ומתרחצים בעירום אם רוצים (יש לי הרגשה מהוייב של הכתיבה שזה לא בשבילך, אבל מי יודע). לא הייתי מחליף תמורת מאה ברכות של כלור, פיפי של זקנות, תקרה ומשטר שחיה. אגב יש גם סתם פארק מים פתוח בקיץ, למי שלא חשוב לו המשטר. קוראים לזה sommerbad
    http://www.berlinerbaeder.de/120.html
    מגלשות מים, בריכה של עמוקים, בריכה של ילדים, ודשא. והמון ילדים, עם מוכרת נקניקיות שאומרת לכל אחד bitteschoeeen כמו בסרטים של פעם בשחור לבן. קיץ בברלין זה נחמד.

    אהבתי

  4. פינגבק: מזג האוויר כילד קפריזי מפונק, וגם על קיץ, קרוקס, אגמים, גניקולוגית, גדר | Liraz Axelrad Blog

  5. פינגבק: ברלין, עונות השנה, Time is Wibbly Wobbly | Liraz Axelrad Blog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s