ח.פ.ש (וגם: חופשה, חיפוש, חופש)

ביציאה מהפיתול ראינו את הכפר הכחול מתקרב אלינו והמשכנו בנסיעה ישר אל תוך הכפר הכחול והדודה אמרה שזה "הכפר הכחול", ובאמת רואים, כל הבתים צבועים בכחול, אותו כחול, אותו גוון כחול בדיוק, ובבת אחת אנחנו בתוך פקק תנועה, אנחנו הפקק, מזדחלים, בכבישים הצרים של הכפר הכחול. מאיפה הגיעו כל המכוניות האלה? היינו לבדנו לפני הכפר הכחול, נוסעים בין ההרים, כבישים מתפתלים, צהוב של קיץ וירוק של עצים ולבן ואפור וכל גווני החום של הרים קרחים והרים מסולעים והרים חשופים.

אנחנו, בתוך הרכב המשפחתי הגדול של הדודה, בדרך אל המעיין. אנחנו נוסעים בדרך אל המעיין, והדרך אל המעיין עוברת בכפר הכחול ופתאום תנועה, צפיפות של רכבים, עצירה. הגענו לאטקרציה תיירותית. הכפר הכחול.

הכפר הכחול

הכפר הכחול, אנדלוסיה, ספרד. כפר הדרדרסים.

בדרך ראינו כפרים לבנים. בין ההרים, בעמקים, או לא, או דווקא על פינה של הר, גוש בתים, מיצבור של בתים קטנים, מרובעים, לבנים. רואים אותם מרחוק. הם דומים אחד לשני. במבט רחוק, בתנועה, אי אפשר להבדיל ביניהם. אי אפשר להבחין בייחודיות שלהם. הם תוחמים שטח, מסמנים גבול אנושי. יער, אדמה, הר, גיא, כפר. הם משתלבים מאוד בנוף. הם לא משתלטים על הנוף בכלל. הם חלק מהנוף, בתוך הנוף, מעשה ידי אדם אמבדד בתמונת נוף. התוספת האנושית לטבע, לנוף, למה שהיה ומה שיש.

הדודה אמרה לנו: "תראו, הכפרים הלבנים". אבל הם לא היו. החבר בן המקום שהיה איתנו, זה שחי שם את כל החיים שלו ולכן העדות שלו אמינה יותר משל כולנו ביחד, הוא אמר לנו שאלו לא "הכפרים הלבנים". כלומר, ברור שהם כפרים והם לבנים. אבל הם לא מה שמכנים "הכפרים הלבנים". יש מושג כזה, בעולם התיירות של אנדלוסיה, "הכפרים הלבנים", ואלו לא הם. אלו סתם כפרים, לבנים, בדרך אל המעיין. אז ראינו אותם מתוך הרכב ולא התעכבנו. היה לנו יעד, המעיין. והדרך אל המעיין עברה בכפר הכחול.

הכפר הכחול

הכפר הכחול. לא חסו על כל בית. אני חשה צער מסויים על שלא השתתפתי בישיבה בה החליט הכפר על המהלך. מה הניע אותם? זה הכל שיקול כלכלי?

חיפוש.זהות

הדודה ציינה מראש שתכף נגיע לכפר הכחול. היא סיפרה שבכפר הכחול צילמו את הסרט הדרדרסים 2. לפני כן הוא היה כפר לבן. עוד כפר לבן. הגיעו אנשי הסרט וצבעו את הכפר. בית בית. כל הבתים של הכפר. ואז צילמו. ואחרי הצילומים רצו להחזיר את הכפר ללבן. או אז באו אנשי הכפר ואמרו לא לא, תשאירו. אולי הם עשו ישיבה על זה. אולי כשבאו אנשי ההפקה אל נציגי הכפר לסכם את הפרוייקט, אנשי הכפר אמרו להם רגע רגע, אנחנו צרכים לחשוב על זה. וכינסו את הכפר כולו בבית הכפר. ואולי התקיים שם דיון. על צבעים, על תיירות, על ההיסטוריה של הכפר והאתוס שלו ואיך מתאימים את הכפר לשנות האלפיים. ואולי לא, אולי הם פשוט אהבו את הכחול, או רצו שאנשי ההפקה יעופו להם כבר מהכפר. בכל מקרה הם אמרו לא, עזבו, אל תחזירו עטרה ליושנה ואל תלבינו לנו את הבתים.

הכפרים הקטנים האלה בהרים של אנדלוסיה, גושי התיישבות, פטריות לבנות צומחות מאדמת פרא, הכפרים האלה יש להם, מן הסתם, היסטריה, תרבות, אתוס, סיפור. הם חלק ממשהו, ארוגים לתוך התמונה הכללית. ואז כפר אחד אמר לא. אני אחר. אני שונה. אנשי הכפר, כשאמרו כן לכסף של ההפקה האמריקאית, הם ידעו שהם בחיפוש אחרי זהות חדשה? צבע זה זהות?

וזהות, זהות של כפר, כל המרכיבים שיוצרים זהות, שנצברים ומתלכדים לאורך זמן, השם, שנת הקמה, סיפור ההקמה, האתוס המכונן, הגדילה, כל הפכים הקטנים שיוצרים סיפור, אפשר ביום אחד לשנות אותם? בהחלטת אסיפה? וכל זה למה בעצם? כדי למשוך עוד תיירים? כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם? בשביל הבידול?

אנדלוסיה, ספרד

תמונת נוף, מבט מלמעלה, מתצפית מסודרת. אנדלוסיה

זהות. הגדרה עצמית. בידול. שונות. יצאו לחפש משהו, אנשי הכפר, או שלא יצאו ולא חיפשו, ועדיין, מצאו, ירד עליהם משמים, דאוס אקס מכינה, זהות חדשה, סיפור חדש. הכפר הכחול. אין לי מושג מה השם של הכפר. זה גם לא חשוב. זהו הכפר הכחול. הכפר של הדרדסים. כל הבתים כחולים. ציורי דרדסים מעטרים את הקירות. זה הסיפור של הכפר עכשו. זה מה שאנשים באים לראות. זה מה שיכתבו עליו במדריכי הטיולים. הכפר הכחול. אל תפספסו, בין הים וההרים והאוכל והמנוחה, אל תפספסו את הכפר הכחול. אטרקציה תיירותית.

(יש מצב שכל הסיפור תמויי עוד יותר ואנשי הכפר סתם נאחזים, שלא בצדק ולא בזכות, בסיפור הדרדסים. יש מצב שהכל עורבא פרח. הרי הדרדסים, כפי שהאחיינית שלי ציינה וכפי הנראה יודע כל בר דעת, חיים בכלל בפטריות. מה להם ולבתים מרובעים קטנים בכפר שפעם היה לבן והיום כחול בין ההרים בדרך אל המעיין באנדלוסיה?).

אל המעיין

אחרי הכפר הכחול הגענו, אנחנו ועוד משפחות עם ילדים כחולי פנים, אל המעיין

אירופה.הו

הגעתי לאנדלוסיה מברלין. חופשה באירופה, מאירופה. פגישה באירופה, מאירופה. הרגשתי כאילו נסעתי אחורה בזמן ומזרחה במרחב והגעתי ללבנט. להגיע לאנדלוסיה מברלין זה לצאת את אירופה ללבנט. כשנסעתי מישראל לספרד זה היה לנסוע לאירופה, שפירושו לנסוע קדימה, קדימה, אל האור, הדמקורטיה, התקווה, העתיד. מהלבנט לאירופה.

הו, אירופה! איפה את באמת? ככל שאני יותר זמן באירופה אני פחות מזהה, מבינה ויודעת מה זה  אירופה. זה קיים בכלל?

פעם האמנתי, או רציתי להאמין, בהתקיימות המרחב הים תיכוני. אנחנו, יוון, ספרד, איטליה, אנחנו, ואנחנו חלק. תפיסת המרחב הים תיכוני מאפשרת שייכות, אנחנו חלק מרצף, מסיפור, מנרטיב. הייתי מאוהבת בקונספט. מצאתי שיש בו תקווה. המרחב הים תיכוני מציע דרך החוצה מהגטו, מאפשר חיבור לתרבות רחבה יותר מאנחנו אנחנו אנחנו, מאפשר קיום.

הים התיכון

כמה יפה אתה, הים התיכון! תמונת זריחה ביום מעונן. השמש זורחת בים, שוקעת בהרים! פרוע ומטורף לחלוטין

אבל המרחב הים תיכוני נשאר רק קונספט. לא חלק מהיומיום, לא רלוונטי לשיגרה. אנחנו בדיאלוג עם אמריקה, המזרח התיכון, אירופה. הגושים הכהים. שונים זה מזה, מנוגדים זה לזה, מתמקמים זה כנגד זה. כשאני חושבת על אירופה, כשחשבתי על אירופה לפני המעבר לברלין, זה היה על כיכר עם מזרקה, שולחנות מסביב, מדרכה מרוצפת, אופניים קשורים בפינות הכיכר, קרירות.

כשעברתי לכאן הדימוי שהיה לי על ברלין נפגש עם המציאות, הראייה, החיים ביומיומיות שלהם. זאת לא היתה תאונת דרכים. הפערים לא היו גדולים ולכן תהליך הסינכרון היה טבעי, לא כואב. הרבה פעמים אני מגיעה בברלין למקומות וחושבת, מרגישה, אה, נכון, ככה זה בברלין, ככה זה נראה ומתנהג בברלין. גם אנדלוסיה נראתה והתנהגה כמו אנדלוסיה. אבל לא כמו אירופה. זה לא.

חופש.חופשה

לא הצלחתי בנושא החופשות. כשלתי. במקום חופשה אחת ממושכת, חופשה תקנית, כמקובל, אני יוצאת לשלוש פאזות, כמה ימים בכל פעם, בתפזורת על פני אוגוסט, ספטמבר ואוקטבר. לא חופשה, חופשות. חופשונת. ואחת מהן, האמצעית כמובן, היא בכלל "ביקור בישראל". וזה בסדר. בכמה ימים באנדלוסיה, ספרד, נזכרתי שהאורך בכלל לא קובע, ושחופשה וחופש זה לא בהכרח אותו הדבר, או אפילו יותר מזה, חופשה היא לא הדבר, זה לא חופשה שאני מחפשת, זה חופש. 

הים התיכון

הים התיכון מהכיוון השני. הים אותו ים, המים קרים הרבה יותר, הלחות אותה לחות, ועל הערבים אין צורך לחשוב, אנחנו הרי בחופשה

חופשה זה  מסגרת, זה פורמט תקין ומקובל ואגור לתוך המבנה החברתי. חופשה זה מה שהכלכלה הקפטיליסטית נותנת לנו עבור עצמנו. כמה ימים שבהם מותר לנו לחיות אחרת, להרגיש אחרת, להיות אחרת. חופשה היא המאפשר. לא המטרה. המטרה היא להרגיש חופש, להרגיש חופשיה. חופשיה ממה? מעצמי כמובן, או לכל הפחות, מחיי. חופשה מאפשרת לנו חופש מסודר מחיינו. חופשה היא הפוגה.

הפוגה מעצמנו, מהחיים שלנו, מהשיגרה שלנו, מהיומיום, מהבנאליות, מהאכזבות, מהצורך וההכרח לחיות. חופשה אמורה לאפשר לנו להרגיש בחופש מעצמנו. וכל הקסם זה הרגע הזה שאנחנו מפסיקים להיות אנחנו, אפילו לשניה, אפילו קצת. לפני כמה שנים הלכתי ללמוד בודהיזים. הלימודים, לצערי, היו בימי שישי. ואני כל השבוע שלי עבודה, שישי מוקדש לחופש, לחיים, לפגישות עם חברות, למה שאני מזהה עם כיף, עם אפשרויות ובחירה. השישי שלי. היום החופשי שלי (חופשי ממה? ממני. מהחיים שלי. אבל איך זה יכול להיות?).

אהבתי את הלימודים ונהנתי מהם מאוד ולא הרגשתי את מה שהדאיג אותי, את הקרבת השישי שלי. ההפך בדיוק. בוקר שישי היה היום החופשי שלי. כל בוקר שישי רוח של מחשבות ורעיונות שטפה ממני את השבוע. החלפתי את גלגל הסרט. זה חופש. להספיק את מה שהיה קודם, זה חופש. בגלל זה אני מאוד אוהבת לנסוע למזרח. ההזרה הטוטאלית שהמזרח כופה עלי, זה חופש. הלא לדעת מה קורה, זה חופש. לא להבין, לא לשלוט, לא לתקן, לא. זה חופש.

רונדה, ספרד

Ronda, אנדלוסיה, גשר עתיק, גשר עמוק, הגשר העתיק העמוק, צוק, בתים, תמונת גלויה. חופשה

האינטנסיביות של הכמה ימים בספרד, הטוטאליות שלהם, החליפו אצלי את הגלגל, וזה הכל, הופ, אני בחופש. אני בחופשה. ולא משנה המקום, התוכנית, הימים, הסכומים המוקצים לכך, כל זה, כל התיכנון והפיטפוט והכל, זה שטויות, זה לא העניין. היכולת, ולו לכמה ימים, לחיות, לנשום, לחוות, לחשוב אחרת, זה החופש האמיתי.

והכי טוב, לעשות את הכמה ימים האלה עם אנשים אהובים אהובים.

4 מחשבות על “ח.פ.ש (וגם: חופשה, חיפוש, חופש)

  1. פינגבק: חופשה עם חברים, חופשה בים הבלטי, חופשה | Liraz Axelrad Blog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s