על הקריאה

בדרך מתל אביב לברלין איבדתי את הרגלי הקריאה שלי. הם התפיידו לאוויר. קרסו. שבקו חיים על מדרכות העיר החדשה עם השפה הזרה וחנויות הספרים המרווחות שעמוסות בספרים שאני לא יכלה לקרוא. אני אוהבת ספרים ואוהבת לקרוא, והאהבה הזאת היא אולי היסוד הכי יציב בחיי. תמיד אהבתי לקרוא. ולכתוב. תמיד אהבתי ספרים וסיפורים, מאז שאני קטנה, מאז שאני זוכרת את עצמי. מזמן שלמדתי לקרוא ולכתוב, קראתי וכתבתי. אהבת הספרות והקריאה היא הכי חוט הכי קושר ומאחד של חיי.

אהבת הספרים, החשיבות והמרכזיות של ספרים וקריאה בחיי, זה חלק ממה שמגדיר אותי, גם בדיאלוג הפנימי שלי, וגם כלפי העולם. באוניברסיטה למדתי ספרות. בעשר שנים האחרונות כתבתי טקסטים קצרים על ספרים להארץ, ידיעות אחרונות, ווינט. כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת ספרים, וספרות, ושיש לי טעם טוב ושווה להקשיב לי.

הפריט היחיד שצברתי לאורך השנים זה ספרים, והרבה. הספרייה הפרטית שלי היא סוג של כדור שלג מתגלגל. היא השמינה לצידי כל הדרך מהקיבוץ דרך שלל דירות שכורות, ערי לווין ומערכות יחסים, וכל הזמן תפחה. ותפחה. ותפחה. כשנסעתי להודו ארזתי אותה בארגזי קרטון קטנים שאיפסנתי בבויידם של דנה. גרתי אז בפיירברג והיא גרה בצד השני ובמשך ימים העברתי את הספרייה, ארגז אחרי ארגז, 3 קומות למטה, לחצות את שנקין, 3 קומות למעלה, סולם ולבויידם.

הספריה שלי

הספריה שלי בימי הפירוק. קודם הזמנתי חברים, מכרים וזרים גמורים לקחת ספרים. מה שנשאר עבר לספרייה בשכונת שפירא

כשחזרתי חילצתי את הארגזים מהבויידם אבל מעולם לא פרקתי אותם. היו יותר מדי מהם, וכבר התחלתי ליצבור חדשים, ותכף המדפים לא מספיקים, וכמה ספרים צריך בן אדם אחד להקיף את עצמו, ובין הדירות והערים והמעברים השארתי את הספרים ארוזים בחדר חשוך וקטן והתחלתי מחדש לצפות את הקירות בספרים. זה היה נוח, הספריה. מי שנכנס אלי הביתה ישר ידע מי אני, או לפחות ידע, יכול היה לדעת, משהו מהותי עלי מתוך המכלול הזה של "מי אני".

הרגלי קריאה

"קריאה זה הרגל" אמרה לי סבתא שלי היקרה, האמא של הרבה הרגלים טובים שלי, והרגלים צריך לטפח, לשמן, לאמן. וגם: "למיטה נכנסים עם ספר". היא אמרה, אני הפנמתי. אני יכלה לקרוא בכל מקום ובכל מיני תנאים, ולמיטה אני נכנסת עם ספר (וכן, עברתי את כל הבדיחות והמוזריות והאי נעימויות בעולם עם שותפים אקראיים יותר או פחות שלא הבינו מאיפה פתאום צץ הקטע הזה, ועוד דווקא עכשו, של שקט, אור קטן, ספר. איך זה נפל עליהם ולמה זה קשור?).

מראש ידעתי שחיים מחוץ לישראל יכניסו סיבוכים מסויימים בהרגלי הקריאה שלי. כבר עברתי את זה בשנים שחייתי בהודו. בטירו, איפה שביליתי את רוב זמני, היתה ספריה קטנה, פרטית, שהקימה אשה מערבית והחזיקה ספרים באנגלית. רובם בנושאים רוחניים, כמו שאומרים. הרבה פילוסופיה הודית, בודהיסטית, מתורגמת או כזאת שנכתבה במערב, קצת פרוזה וגם הרבה ניו אייג' מעצבן. אני הייתי קורא שבוי, אני חייבת לקרוא, וקראתי מה שיש. העדפתי את המאגר הזה על פני חילופי ספרים עם טיילים ישראלים אחרים. לפחות בספרייה היתה לי קצת תחושה של בחירה. החלפות של ספרים עם טיילים ישראלים הרגיש לי כמו לקנות ספרים במבצע (4 במאה): תמיד בסוף אני קוראת משהו שלא באמת רציתי לקרוא.

ואלו דברים שחשובים לי: אני רוצה לבחור את הספרים שלי. אני רוצה לקרוא רק ספרים שאני באמת רוצה לקרוא. אלו חלק מהערכים הסיפרותים שלי, אם יש משהו כזה. אני לא מרשה אדישות בעולם הקריאה שלי, וגם לא ציניות. וזה תמיד התאפשר לי, כי אני חיה בישראל, וישראל (תל אביב זאת אומרת) היא גן עדן לאוהבי ספרות. בלי קשר למצב הנוכחי של החנויות, ההוצאות וכל שאר המצוקות העכשוויות, בישראל, לאורך השנים, התפתחה תרבות סיפרותית עשירה, פתוחה, סקרנית.

ספרים, חנות ספרים בברלין

עיר גדולה, חנויות ספרים יפות בה הרבה, ספרים רבים בתוכן, וכל זה לא זמין לי. מהגרת

בניגוד גמור לחברה הישראלית, התרבות הספרותית העברית משותת על תרגום מאסיבי מהעולם. על פתיחות. על סקרנות כלפי האחר. שפע נפלא נפלא נפלא של ספרים מכל העולם זמין בעברית. ספרות קלאסית, ספרות איכותית, ספרות חרא, ספרות פופולארית ורבי מכר, ספרות שקוראים מאה אנשים במקרה הטוב, ספרות קוראים כולם, ספרות גבוהה, ספרות קשה ("סנובית", אני שומעת אתכם אומרים. סנובית. כן כן כן, ספרות סנובית. אני סנובית של ספרים).

באמת, לקוראי עברית שרוצים לחיות בעולם הגדול והפתוח – עולם בינלאומי, עולם של מולטי קולטי, גיוון, אחרות – יש איך לעשות את זה. העולם הזה מתקיים בתוך הגטו שלנו. שזה מה שאני אוהבת כל כך בקריאה, האפשרות להתקיים ולו לרגע בעולם הפתוח, בעולם הגדול. אף פעם לא הבנתי את הקטע של העדפה לספרות מקומית. מה לספרות וללאום? ולמה שארצה לקרוא דווקא על מה שממילא מולי. הרי הקסם הגדול זה היכולת שלי להתרגש ממה שקרה לדמות שאת שמה אני לא יכלה לבטא בארץ זרה אליה לעולם לא אגיע.

לעזוב את ישראל זה להתנתק מהשפע הזה. בלי חלופה ראויה. כי איך אני יכלה להחליף? נכון שלקרוא ספרים זה משהו שעושים לבד, אבל לקרוא את הספר זה רק חוליה אחת בעולם של קורא ספרים. תהליך הבחירה של הספר, הפיענוח שלו, חווית הקריאה בו שחלק ממנה עבורי זה גם לדבר עליו, כל אלו הם מעשים חברתיים, קהילתיים. בארץ יש לי רשת חברתית ספרותית, מתווכים ספרותיים, הבנה של האקו סיסטם, הכרת הכוחות הפועלים, היסטוריה של קריאה ועיסוק בספרים. אני מכירה את הנפשות הפעולות (הוצאות, מתרגמים, לקטורים, סדרות). אני יודעת לפענח את השדה הסיפרותי. איך אפשר לקחת את כל הדבר הזה ולהמיר אותו? אי אפשר. אני לא חשבתי ולא חושבת שזה אפשרי.

היערכות

אז נערכתי לשינוי. מכיוון שאני לא רוצה לצמצם את עולמי, החלטתי שהכי טוב יהיה לעבור לקרוא באנגלית. זה יאפשר לי, גם בגרמניה, בחירה מתוך מאגר גדול יותר ואני לא רוצה לקרוא ספרים רק כי אם נמצאים, אני רוצה לבחור. וחוץ מזה החלטתי שאני מפסיקה לקנות ספרים. זה חסר טעם. כל הזמן קונה, צוברת, מקשטת את הקיר, אורזת, מאפסנת. די עם זה! אז הקירות שלי לא סיפרו סיפור (במילא זה מה שיקרה אחרי המעבר לארץ אחרת). החלטתי לעבור לקורא דיגיטלי ולקרוא באנגלית. ככה, עדיין, יהיה לי שפע לבחור ממנו. לא אצמצם את עולמי.

חנות ספרים בברלין

חנות ספרים יפה. אפילו להיכנס לחנויות ספרים כאן אני לא סובלת. זה שובר לי את הלב. כל הספרים בעולם הם גן סגור עבורי, לא דוברת השפה. כמו ששפה יכלה להיות ההפך מתקשורת.

רצף של החלטות הגיוניות. אני מתייצבת מאחוריהם גם היום. רק שבפועל כמעט והפסקתי לקרוא.

המצוקה של החודשים הראשונים, הלחץ, תחושת הזרות, הצורך להתייגס נפשית לצורכי הישרדות, העדר הספרים, העדר קונטקסט, העדר רשת חברתית, העדר הקשר, הכל ביחד מתמצה בזה שאני קוראת הרבה פחות, הכי פחות שקראתי אי פעם, מאז שהתחלתי לקרוא. וגם אז, כשאני כבר קוראת, זה בספונטינטיות, לא בהרגל השוטף, לא כמו שלימדה אותי סבתא.

סטונר

ואז בביקור בארץ: כל השפע הזה! ערמות, ערמות של ספרים שאני רוצה לקרוא. ולכולם אני אומרת לא. לא. (הרגל שאימצתי בעקבות אנקדוטה ששמעתי מפרופ' אבן זהר, החוג לתורת הספרות הכללית, אוניב ת"א. הוא תיאר את החוויה שלו בחנויות ספרים כמסע שובר לב: כבר עם היכנסו לחנות הוא מרגיש בושה, צער, כאב, על מה שתכף יקרה. הוא סיפר איך הוא עובר בין ספר לספר, וכל הספרים קוראים לו, מהמדפים או הערמות באמצע או אפילו מהמחסן, הספרים קוראים לו והוא בה, נוגע, ממשש, פותח, קורא עמוד או שניים, סוגר, אומר סליחה לספר, מחזיר למקום).

בביקור הקצר בארץ נכנסתי ל – 3 חנויות ספרים. בפעמיים הראשונות השפע הדף אותי החוצה. בחירתה של סופי היתה קטנה אל מול ההחלטה שאני צריכה לעשות בחנות ספרים! איך אפשר, איך בשם האלים אפשר, לבחור 2 ספרים מתוך שנה וחצי של תנובה (ממוצע של 300 ספרים חדשים בחודש)?

סטונר, כריכת הספר

סטונר, כריכת הספר. ברציצות של לחכות לטיסה, בשעות הבלתי נסבלות בהן המטוסים יוצאים לברלין, סוף סוף הצלחתי לקבל החלטה. סטונר

בשעה 0500 בבוקר, שעה אחרונה לפני המראה, בסטימצקי של הנתב"ג, סוף סוף הצלחתי לקבל החלטה. קניתי את "סטונר". הספר יצא לפני שנה וחצי, כשעוד הייתי בארץ אבל כבר החלטתי שלא להמשיך לקנות ספרים כי אין לי מקום במזוודה במילא. אז וויתרתי. למרות שידעתי שהספר טוב, למרות שהערכתי שאני אוהב אותו, וויתרתי. יותר חשוב עוד בגד אחד במוודה מאשר ספר אחד על העץ, או משהו כזה.

היה שווה להתעקש על "סטונר", ספר נפלא. ספר של כתיבה מדוייקת. כתיבה שמה שאין בה חשוב כמו מה שיש בה. כתיבה שמשאירה מקום, שיש בה אוויר, שניתן לי להיכנס אליה ולייצר לעצמי את הסיפור, הדמויות, העלילה. ספר מהסוג שאני לא קוראת, אני בולעת. ולקראת סופו קצת מאיטה, שישאר עוד.

"סטונר" הוא ספר על אהבת ספרות וספרים ומילים ועל כוחה של אהבה הזאת לשנות אותנו. על הדרמה הגדולה שהיא אהבת ספרות. סטונר היה איש צעיר שלא ידע כלום (גדל בבית חקלאי, עבד בשדות כל הילדות, נשלח לאוניברסיטה על ידי אביו ללמוד חקלאות. "…באדם המוזר הזה, שהיה חום וסביל כמו האדמה ממנה הגיח" הוא נזכר בעצמו הצעיר) ונפל במקרה על שיעור ספרות. על ספר. על טקסט. על מילים. וחייו השתנו.

"אתה לא יודע, מר סטונר?" שאל סלון (דמות המורה הוותיק) "עדיין לא הבנת את עצמך? אתה תהיה מורה"

"איך אתה יודע? איך אתה יכול להיות בטוח" שואל סטונר

"זאת אהבה, מר סטונר" אמר סלון בעליצות. "אתה מאוהב. פשוט מאוד"

זה באמת פשוט. זאת אהבה. צריכה להיות דרך להגר את האהבה שלי.

2 מחשבות על “על הקריאה

  1. פינגבק: ביער. בבית. בקור. בשתיקה. בגרמניה. ריטריט ויפסאנה | Liraz Axelrad Blog

  2. פינגבק: על קריאה וספרים ודיבור על ספרות וצייטגייסט ורוח הזמן | Liraz Axelrad Blog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s