יום הולדת בלונדון, פגישת מחזור

יום הולדת

נולדתי בערב שמחת תורה, סוף החגים, שיצא – באותה שנה בה אני נולדתי, כלומר לפני 44 שנים – ב 13.10, ומאז יש לי שני תאריכים ליום הולדת. אמא שלי מציינת את היהודי, שמחה תורה. אני לא יודעת למה. אמא שלי לא יהודיה במובן הזה, שמציין את החגים האלה. ושמחה תורה מעולם לא היה חג אמיתי בקיבוץ. אני מניחה שהסימליות של התאריך דיברה אליה. וגם, אני מניחה, העובדה שאבא שלי, הרבה שנים לפני, נולד בתאריך העברי של שמחת תורה, ואחותי הקטנה, כמה שנים אחרי, גם היא נולדת בשמחה תורה, אז הכל ביחד קיבע את ההרגל לברך אותי במזל טוב בתאריך העברי. אבל אני מציינת את התאריך הלועזי. ככה שכל שנה היום הולדת שלי מתפרש על בערך שבועיים, לפעמים קצת יותר.

כשאני נולדתי הייתי הלידה השלישית בגבעת ברנר באותו שבוע. 3 ימים לפני נולדה עינת. ויום לפני נולדה יעל. אז פתחו לנו פעוטון והניחו אותנו שם, ושם היינו. וככה גדלנו. בשנות הגן הופרדנו. בגבעת ברנר של אותן שנים היו 4 גנים פועלים בו זמנית. אותי שלחו לגן בולבול, עינת ויעל המשיכו לגן אחר.  ובבית ספר שוב אוחדנו. בית כולל, שורות, טיינר, כל השנים היינו ביחד. הן היו משפחת הילדים שלי. המשפחה החלופית שהקיבוץ הציע-הבטיח.

תמונה של חברות ילדות

תמונה משותפת, שהיא ניסיון לשחזר תמונת עבר שלנו. העניין הוא ששלושתנו זוכרות את התמונה המוקרית – אנחנו בנות 5 אולי, מנסות להכניס קש לתוך בקבוק – אבל לאף אחת אין את התמונה המקורית. היתה לי, אני בטוחה. ואני חושבת שהיא היתה בתוך האלבום תמונות שהבאתי איתי מהארץ. אבל אני לא מוצאת את האלבום תמונות. אני חושדת שזרקתי אותו ביחד עם המזוודה הגדולה ממנה נפטרתי לפני חודשיים, בעקבות המעבר השלישי. אוף

והיינו חברות, בהחלט, אפילו חברות טובות. או שלא, אני לא בטוחה. חברות בוחרים. אנחנו לא לא בחרנו אחת בשניה, נולדנו לתוך זה. אבל זה גם לא נכון. היתה איתנו עוד ילדה בפועטון, אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לה. דברים כן יכלים להישכח, אנשים להיעלם בעבר. זה לא קרה במקרה שלנו. אני חושבת שקצת בחירה כן היתה שם, אפילו שאני לא מסוגלת להיזכר במשהו כזה.

היינו משולש כזה בו תמיד למישהי היה לא נוח. משולש שכל הזמן בתנועה, ריקוד של אי שקט, כל צלע כל הזמן מנסה לשפר עמדות. אני זוכרת את עצמי מסתכלת עלי, מסתכלת עליהן, מודדת, בודקת, משווה. כל דבר, כל היום. במשך שנים. כל דבר שקרה לי בחיים, כל דבר, מדדתי ביחס אליהן, בהשוואה אליהן.

הכל מדיד

הכל השוותי. הכל בדקתי אל מול אורן. גודל החזה (שלי היה קטן גם בהשוואה אליהן). איכות המשפחה (אחת מאיתנו קיבלה ארוחות ערב תוצרות בית)  קירבה אחת מהשניה ואחת אל השניה. גובה. יופי. יכולת ריקוד (טוב, טוב, בגלוי ובגדול אני האחרונה). נשיקה ראשונה. סקס ראשון. תכיפות הסקס. מספר הגברים השונים. הכל היה תשתית להשוואה, שזה אומר בעצם, לתחרות. הכל מדיד, ואת הכל באמת מדדתי.

היה משהו אפי ביחסים שלנו. רומנטי. תמיד הרגשתי ככה, גם בזמן אמת. משהו גדול מהחיים, שלא תמיד ידעתי להתמודד איתו. היתה בנו רוח של רומן גדול, מלא בדרמה. בריבים שלנו, בהתחממות והתקררות, בקירבה וריחוק. בגברים שחלקנו (או שהם חילקו בנו, לא ברור). בכאבי הלב שהבאנו אחת על השניה. היתה דרמה. היחסים שלנו היו מלאי דרמה. הסיפור שלנו ראוי לרומן מכתבים שמן. ככה אני מדמיינת אותו, רומן מכתבים שמן.

לונדון, גשר המלניום, טייט גלרי

תמונה של לונדון כפי שהיא נשקפת הקומה השישית של הטייט גלרי: היינו שם, שעות, הסתובבנו, טיפסנו בקומות, התעייפנו. בקומה השישית היתה דלת שעצרה אותנו. מאחוריה היה מסדרון עם שפה וחלון שקוף. פתחנו את הדלת (כי שלט "עצור, אזור פרטי" זה רק עצה הרי, לא הנחייה) והתיישבנו על הספה. היה שווה!

ואז הצבא. ואז עזיבת הצבא. אני ראשונה, אני חושבת שעינת אחרי, יעל שלישית. אף אחת מאיתנו לא גמרה שרות צבאי סדיר. ואז יעל עזבה. ראשונה. ובגדול. היא נסעה לספרד ואף פעם לא הסתכלה אחורה. עינת עברה לצפון ללמוד ואני אושפזתי בקיבוץ בדרום, עד שבני המחזור שלי יסיימו צבא. אחר כך היתה שנה שהיינו בעיר ביחד, עינת ואני, יעל כבר מזמן בחול, ואז גם עינת נסעה.

וזהו. זה נגמר. מאז לא היינו ביחד, שלושתנו. שמרנו על קשר, איכשהו. תמיד ידעתי איפה הן. יעל עברה מספרד ללונדון. עינת עברה מהולנד לגרמניה לבריסל. אני עברתי לתל אביב. החיים התרחשו. כל אחת למדה משהו, עשתה משהו, הכירה מישהו. תמיד היה לי מושג כללי מה ואיפה הן. אבל ביחד ,פיזית, לא היינו באותו חלל כבר שנים.

עד לפני שבוע.

לונדון

קבענו להיפגש בלונדון בסוף שבוע של ימי ההולדת שלנו. לונדון כי בעלת המשפחה במשולש גרה בלונדון, ולה הכי מורכב לזוז. כל אחת הגיעה מעיר אירופאית אחרת, כי לראשונה מאז אי פעם שלושלתנו מחוץ לישראל (רומן מכתבים גדול, כבר אמרתי, אני יודעת). ודווקא השנה קבענו ודווקא השנה זה יצא.

היה מאוד כיף. היה נטול דרמה. כמעט. החיים שלנו שונים, מאוד. שונים אחת מהחיים של השנייה. וגם שונים ממש שחשבנו שיהיה כשהיינו קטנות. אני לא דימיינתי שככה נהייה, בבגרותנו. אני לא זוכרת מה כן דיימינתי, אבל אין מצב שיכולתי לדמיין את מה שיש. שתיים מאיתנו בלי משפחה משל עצמנו. שלושתנו חיות מחוץ לישראל, באירופה. לכל אחת פספורט אחר. כל אחת עוסקת בתחום אחר. נפגשנו והיה נעים. רק פעם אחת השיחה התלהטה כמו אז, בשניה, פוף ואש, ותכף ריב, רק שאיכשהו עצרנו את זה. כמובן, זה היה סביב נושא הקיבוץ. ברור, הקיבוץ.

הגשר

גשר המליניום בלונון, 2012

הגשר בלונדון, תמונה מהצד. בני אדם במרכז! הורייי

בלונדון הלכנו, עינת ואנוכי, לטייט גלרי, דרך גשר המילניום. הליכה שווה ביותר. והגשר! גשר אנושי, גשר לבני אדם. גשר ששם את בני האדם במרכז. נבנה לרוחב הכתפיים האונשי. זה הזכיר לי גשר דומה שראיתי בבורמה. U-bein שמו. בנה אותו מנהיג מקומי בעל אותו שם מעץ טיק. הגשר בלונדון נבנה בשביל התיירות, כלומר, הוא מחבר בין שני מקומות אבל הוא לא הכרחי, הוא נבנה כדי להוסיף אפקט WOW לעיר. הגשר של בורמה נבנה בשביל הפרקטיקה, לחבר בין שני מקומות, שאנשים יוכלו להמשיך לעבוד. בשני המקרים התוצאה מקסימה: גשר של בני אדם. גשר אנושי, של ועבור בני אדם.

הגשר בבורמה

הגשר בבורמה, תמונה מהצד, כלומר, מתוך המים. צד אחד הלכנו ברגל. זה ארוך ולוקח איזה חצי שעה וחם. את הדרך חזרה עשינו בשיט

סגירת מעגל

אז זהו, שלא. אין לי שום דבר חכם להגיד לסיום. היה מאוד כיף המפגש, היה נעים. אני לא יודעת מתי ניפגש שוב. לא עשינו תוכניות. והחיים, כוחם בכוחם וכו, אלוהים יודע לאן ואיפה נהייה. לפחות לשתיים מאיתנו, אני אחת מהם, החיים לא (או עדיין לא) לבשו צורה יציבה. אני רואה שינויים בעתידי, וכו', ואין לי מושג מהם ולאן יביאו אותי. נמשיך ונייצר עוד פרקים לרומן המכתבים הגדול שאף אחד לא כתב. מן הסתם

2 מחשבות על “יום הולדת בלונדון, פגישת מחזור

  1. ווי, ווי, ווי כמה זמן שלא ראיתי אתכן. מדהים איך החיים עוברים ככה בלי שארגיש ואז פתאום, טלטלה. את סלפיש, טוכמן ואותך ראיתי פעם אחרונה בשורה החמישית…. אני מסתכל אחורה ו… חור שחור!

    אהבתי

  2. פינגבק: על השלג, או: 50 גוונים של חום | Liraz Axelrad Blog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s